החלטה בתיק מ"י 50972-06-13

לפניי בקשה להחזרת תפוסים, ביניהם רכב מסוג רנו מ"ר 92-753-66 (להלן: "הרכב"), בהתאם לסעיף 35 רישא לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "פסד"פ"). לפניי בקשה נוספת, מטעם המשיבה, להארכת תקופת החזקת הרכב, בהתאם לסעיף 35 סיפא לפסד"פ.

רקע כללי:

1.      בתאריך 24.06.13 נעצר המבקש בחשד לביצוע שוד מזויין, הצתת רכב מנועי ופציעה כשהעבריין מזויין בנשק חם.

2.      בתאריך 30.07.13 פנה המבקש לבית המשפט בבקשה להחזרת התפוסים, המשיבה מצידה עתרה להמשך החזקתם ובישיבת יום 27.08.13 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המשיבה תמשיך לתפוס את המוצגים, ובכללם הרכב הנ"ל, אך אם אלו לא יוחזרו לידי המבקש עד ליום 10.11.13, יהא המבקש רשאי להגיש בקשה חדשה. בית המשפט נתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה.

3.      בתאריך 10.12.13 הגיש המבקש בקשה חדשה להחזרת התפוסים. המשיבה התנגדה לבקשה ואף עתרה להארכת תקופת החזקת הרכב. במסגרת תגובתה לבקשה, עתרה המשיבה הן בכתב והן בע"פ להארכת תקופת החזקת הרכב. 

4.      בשל אי התייצבות המבקש לישיבת יום 27.01.14 - בקשתו נמחקה.

5.      בתאריך 04.02.14 עתר המבקש לחידוש בקשתו שנמחקה ובקשתו חודשה.

6.      בישיבת יום 26.02.14 מיקד ב"כ המבקש את הבקשה אך ורק ביחס להחזרת הפלאפון והרכב הנ"ל לידי המבקש. ב"כ המשיבה הסכים להשבת הפלאפון למבקש וניתנה החלטה שיפוטית בהתאם. כאמור לעיל, לעניין הרכב, עתר ב"כ המשיבה להמשך החזקתו.

7.      הנה כי כן, המחלוקת בבקשה דנן נוגעת לרכב הרנו בלבד.

טיעוני הצדדים:

8.      ב"כ המבקש עתר להשבת הרכב לידי המבקש, טען כי מחודש יולי 2013 לא נעשתה כל פעולת חקירה ולא התווספו ראיות המצדיקות את המשך החזקת הרכב. עוד טען, כי המשיבה לא הגישה בקשה להמשך החזקת התפוס ולכן משחלפו 6 חודשים, החזקת הרכב על ידי המשיבה אינה חוקית ויש להורות על השבת הרכב. ב"כ המבקש הפנה לתיק 121-11-08, אולם ככל הנראה נפלה טעות אצל הסנגור כיוון שההחלטה באותו תיק אינה רלוונטית לנושא בקשה זו.

9.      ב"כ המשיבה התנגד לבקשה ועתר להארכת התקופה ולהשארת הרכב בידי המשטרה, זאת כיוון שהרכב שימש כאמצעי לביצוע העבירות וכיוון שהרכב נדרש הן לצורך הצגתו כראיה והן לצורך חילוטו בסוף ההליך.

דיון והכרעה:

10.  מתיק החקירה עולה כי המבקש אינו בעליו הרשום של הרכב דנן. בתיק החקירה שלושה פלטי בעלות, הראשון מציין כי בעל הרכב הרשום מיום 09.05.13 הנו ופא בשרה מעילוט. בשני צוין כי הרכב רשום ע"ש חוסין טלאל מכפר ראמה מיום 01.01.13. בפלט השלישי צוין כי בעל הרכב הרשום מיום 09.05.12 הנה קרובת משפחתו של המבקש בשם סאמיה אסמאעין.

סאמיה אסמאעין נחקרה סמוך לאחר ביצוע העבירות דנן ומסרה בהודעתה כי הרכב בבעלותה מזה שנתיים ולפני כן היה בבעלות אביה. מסמכי הרכב נתפסו ומהם עולה כי בתאריך 09.05.12 נערכה העברת בעלות ע"ש גב' סאמיה, אשר הוציאה אף רישיון רכב שתוקפו מיום 25.05.12 עד ליום 30.03.13. במסגרת החקירה לא הובהר אם המבקש הנו בעל זכות ברכב ומה מעמדו בבקשה זו. יחד עם זאת, כיוון שהמשיבה לא העלתה טענה בעניין זה ופנתה מצדה בבקשה להמשך החזקת התפוס, אדון בבקשות לגופן.

11.  בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי נקבע:

"רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".

12.  עיינתי בתיק החקירה והגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהרכב שימש כרכב מילוט ממקום השוד ומכאן ששימש כאמצעי לביצוע העבירות דנן. על כן, הנני קובעת כי הרכב נתפס כדין.

13.  הרכב נתפס בתאריך 24.06.13. בחלוף תשעה חודשים ממועד תפיסת הרכב, על בית המשפט לבחון האם תפיסת הרכב עודנה הכרחית לשם הגשמת המטרה לשמה נתפס, ובמידה והתשובה חיובית, יש לשקול האם קיימת חלופה אחרת, שדי בה כדי להבטיח את מטרות התפיסה, תוך פגיעה פחותה בקניינו של בעל הרכב (בש"פ 6446/12 די.אנ. דיאמונדס (2007) בע"מ נ' מדינת ישראל; בש"פ 5550/08 חי שמעון נ' מדינת ישראל; בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון; בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל; רע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' מדינת ישראל; בש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל - פורסמו במאגרים המשפטיים).